סקירת קבוצות ה- NFL לפני פתיחת העונה – והפעם בית ה-NFC דרום.

בית זה הוא ככל הנראה הבית הקשה ביותר ב- NFL. זהו הבית היחיד שהעלה 3 קבוצות לפלייאוף בשנה שעברה (ניו אורלינס, אטלנטה וקרולינה – שלושתן עם 10 ניצחונות או יותר), הבית היחיד ששלח 3 קבוצות לסופרבול בעשור הנוכחי (מתוכן 2 בשלוש השנים האחרונות) ומציג את אוסף הקוורטרבקים המרשים ביותר, עם 3 הול-אוף פיימרים עתידיים (דרו בריס, מאט ראיין וקאם ניוטון).

השנה כל הקבוצות בבית התחזקו או לפחות שמרו על מרבית הנכסים שלהן כך שהתחרות תהיה שוב קשה ולאור כמות הקבוצות הטובות בבתים האחרים של ה- NFC  יש בהחלט אפשרות שאחת או יותר מ-3 קבוצות העלית של הבית תישאר מחוץ לפלייאוף.

ניו אורלינס סיינטס

לאחר כמה שנים של דשדוש, ניו אורלינס עברה בשנה שעברה מהפך מדהים. הכל התחיל מדראפט היסטורי שבו בחרה הקבוצה ארבעה שחקנים שהפכו לדמויות מפתח ברוסטר של הקבוצה, בראשות מרשון לטימור (קורנרבק – רוקי השנה בהגנה) ואלוין קמארה (רץ – רוקי השנה בהתקפה). אגב, זו הפעם השנייה בהיסטוריה שרוקי השנה בהגנה וגם רוקי השנה בהתקפה הם מאותה קבוצה – הפעם הקודמת היתה ב-1967…

כתוצאה מהדראפט הזה שינתה הקבוצה את פניה, ההגנה (ובעיקר ההגנה כנגד המסירה) הפכה מאחת הגרועות בליגה (מקום 31 בדירוג DVOA) לטובה למדי (מקום 8). השינוי המעניין יותר קרה בהתקפה – בחסות קו התקפה משופר ושני רצים מצוינים (קמארה ומארק אינגרם), החליט המאמן שון פייטון להתבסס קצת פחות על מהלכי המסירה הווירטואוזיים של הקוורטרבק המעולה דרו בריס ולתת יותר מקום למשחק הריצה. בריס ירד בכמות היארדים במשחק באופן משמעותי (מ – 317 ל – 261) אך ביעילות טובה (עוד) יותר מבעבר (אחוזי השלמה טובים יותר ובעיקר הרבה פחות חטיפות), ובנוסף למשחק ריצה אפקטיבי (הרוקי קמארה היה הטוב ביותר ב-NFL  בכמות יארדים למהלך ריצה) שיפרה הקבוצה את ההתקפה שהייתה עוד קודם בין הטובות בליגה.

כתוצאה מכל זה הקבוצה זינקה לאליפות הבית ולפלייאוף, ניצחה את קרולינה בווילד קארד והייתה בדרך הבטוחה לעלות לגמר ה- NFC  כשבמהלך האחרון של המשחק מול מינסוטה נכנעה לתפיסה פלאית של סטפון דיגס (משולבת בטעות קריטית של הסייפטי מרקוס וויליאמס, גם הוא רוקי) וסיימה את העונה.

לקראת העונה הנוכחית שמרה הקבוצה על כל השחקנים שהביאו אותה להישגים של שנה שעברה, התחזקה בכמה נקודות מפתח בווטרנים מנוסים ובחירות דראפט (בעיקר מרקוס דוונפורט ה-DE עבורו ויתרה הקבוצה על בחירה עתידית), ומכוונת לנצל את שארית הקריירה של דרו בריס בן ה-39 (שאגב, ישבור די בוודאות השנה את שיאו של פייטון מנינג לכמות הירדים בקריירה לקוורטרבק) לאליפות נוספת – משימה בהחלט אפשרית.

אטלנטה פאלקונס

אטלנטה עברה בשנה האחרונה תהליך הפוך מניו אורלינס. לאחר שנה היסטורית בה הגיעו לסופרבול (רק כדי להפסיד בו בקאמבק היסטורי של טום בריידי שייזכר לדורות), הקבוצה נראתה מרבית השנה בסוג של הלם מהסיום הטראגי של 2016/17. בעיקר אמורים הדברים בהתקפת הקבוצה שלאחר הצגת מספרים בלתי נתפסים (הקוורטרבק מאט ראיין הציג רייטינג של 116 באותה עונה!) נסוגה משמעותית, עם ובלי קשר להחלפת מתאם ההתקפה. המתאם החדש סטיב סרקיזיאן עמד כל השנה בצל ההשוואות לקודמו ולא הצליח לשחזר את היכולות של ראיין, של התופס המצטיין חוליו ג'ונס  (שלמרות שצבר מעל  1400 יארד בתפיסה, השיג רק 3 טאצ'דאונס כל השנה) ושל כל השחקנים האחרים. כמות הנקודות של הקבוצה ירדה מ-540 ב-2016 ל-353 ב-2017 – ירידה של 35% !

עם זאת, הקבוצה השיגה בסופו של דבר רקורד מכובד של  10 – 6 והצליחה להשתחל לפלייאוף. אגב, אטלנטה היתה הקבוצה היחידה ב – NFC  שעלתה לפלייאוף ב-2016 וגם ב-2017 , דבר המדגים היטב את השוויוניות ושינויי מאזני הכוחות התכופים של הליגה. בפלייאוף הצליחה אטלנטה לנצח בחוץ את הראמס החזקים ולא היו רחוקים מלהדיח בסיבוב השני את מי שהפכה בדיעבד לאלופה – פילדלפיה איגלס.

סיום העונה החזק והישגי הפלייאוף של אטלנטה הוכיחו שהכישרון והיכולת עדיין נמצאים ברוסטר של הקבוצה. למרות החלשות מסוימת, בעיקר בהגנה (עם עזיבתם של דונטרי פו ואדריאן קלייבורן, שיאן הסאקים של הקבוצה בשנה שעברה) היא עדיין קבוצה חזקה, עמוקה ומוכשרת. אם מתאם ההתקפה סרקיזיאן יתאקלם טוב יותר בעונתו השניה והצמד ראיין / ג'ונס יצליחו לשחזר חלק מהיכולת שהביאה אותם לסופרבול, תוכל הקבוצה להגיע גם השנה לפלייאוף ואולי גם להתקדם לשלבים המאוחרים שלו – תוך שהם מקווים להגיע לסופרבול שיתקיים השנה באצטדיונם הביתי (החדש) – דבר שאף קבוצה לא הצליחה לעשות עד היום.

קרולינה פאנתרס

לקרולינה היתה גם כן את עונת השיא שלה, לפני שנתיים – בה השיגה מאזן מדהים של 15 – 1 והגיעה עד הסופרבול, רק על מנת להוות תפאורה לניצחון של דנבר ופייטון מאנינג במשחקו האחרון. מאז לא שחזרה את היכולת הזו אבל לאחר שנה של נסיגה ב-2016 חזרה בשנה האחרונה להיות הקבוצה החזקה והעקשנית שאף אחד לא רוצה לפגוש והצליחה להגיע לפלייאוף (שם הפסידה לניו-אורלינס בשלב הווילד-קארד).

ההגנה של קרולינה (בהשראת המאמן הראשי רון ריברה) היתה ונשארה אחת הקשוחות והטובות בליגה (שביעית לפי מדד ה- DVOA בשנה האחרונה ) – בעיקר כנגד הריצה  – כשהיא מונהגת ע"י לוק קיקלי הוורסטילי (ששיחק כליינבקר בשנה האחרונה בשל דלילות בעמדה זו בקבוצה – על אף שתפקידו הטבעי הוא שחקן קו הגנה, אליו הוא צפוי לחזור השנה). ההתקפה שלה היא הצגה של שחקן אחד – קאם ניוטון הקוורטרבק, אשר ממשיך להיות מעורר מחלוקת גם בשל אישיותו המוחצנת וגם בשל תפקודו על המגרש.

מצד אחד ניוטון הוא אתלט מדהים שהוביל את הקבוצה ביארדים בריצה עם 754 יארד (!), דבר שמאפשר לקבוצה להשיג 131 יארד בריצה למשחק (שלישית בליגה). מצד שני הוא מוסר לא יותר מממוצע ולמרות חבורת תופסים מצויינת לא הצליח לעבור את קו ה-200 יארד במסירה למשחק. יש גם שאלות לגבי רמת המחויבות והמוטיבציה שלו. עם כל זאת, אין ספק שהוא הפנים והלב של הקבוצה ויכולתו תקבע את הישגיה.

כדי לשפר את ביצועיו של ניוטון (וההתקפה בכלל) הביאה הקבוצה את מאמן ההתקפה הבכיר נורב טרנר והציפיות לשדרוג היכולת ההתקפית (גם בעזרת עוד שנת ניסיון של הרוקי המצטיין כריסטיאן מק'קפרי – הבן של אד מק'קפרי, התופס של דנבר ברונקוס משנות התשעים – שהשיג מעל 1000 יארד בריצה ובתפיסה בשנה שעברה). ההגנה של "ריברבואט רון" (המכונה כך בשל נטייתו להמר על מהלכים מסוכנים) תישאר חזקה למרות אבדן של כמה שחקנים ותיקים, וקרולינה כנראה שוב תרוץ חזק, למרות שבבית האכזרי שלה ייתכן מאד שזה לא יספיק כדי להגיע לפלייאוף.

טאמפה ביי באקנירס

אחרי שלושת התלמידים המצטיינים, הגענו לילד טעון הטיפוח של הכיתה – שודדי הים מטאמפה ביי. בניגוד לשלושת הקווטרטבקים המנוסים של הקבוצות האחרות, כאן מוביל את ההתקפה ג'מיס ווינסטון הצעיר (שיפתח את עונתו הרביעית בקבוצה) – שחקן מאד מבטיח בזמנו שנבחר ראשון בדראפט של 2015 . וינסטון אינו קוורטרבק רע – הממוצע שלו הוא מעל 250 יארד למשחק וההתקפה של טאמפה ביי היתה אחת הטובות בליגה במסירה בשנה האחרונה (מקום רביעי בכמות היארדים במסירה למשחק !) אך חוסר היציבות שלו והבעיות מחוץ למגרש (שהובילו גם להשעייתו משלושת המשחקים הראשונים של העונה, לאחר שככל הנראה הטריד מינית נהגת אובר, אף שלא הואשם רשמית) מציבות את תרומתו לקבוצה בסימן שאלה והופכים את העונה הזו לסוג של שנת מבחן עבורו, כמו גם עבור המאמן הראשי דירק קוטר.

בכל מקרה כדי להשיג יותר מהמאזן העגום של העונה שעברה ( 5 – 11 ) , טאמפה ביי היתה צריכה לשדרג את ההגנה שלה שהיתה הגרועה ביותר בליגה בשנה שעברה. נעשו מספר חיזוקים לקו הקדמי של ההגנה אך נקודת התורפה העיקרית (הסקונדרי – כאמור, אנשי הקו האחורי שמגנים כנגד התופסים של היריבה) נשאר חלש. גם בחבורת הרצים שלא הבריקה במהלך השנה (הרץ המוביל, פייטון ברבר, השיג 423 יארד בלבד) לא בוצע השדרוג המתבקש.

בשל כך, בצרוף להשעיה של וינסטון ולוח המשחקים האכזרי של החודש הראשון (החופף את השעיתו) ייגרמו כנראה לפתיחה גרועה של העונה אשר יהיה קשה מאד להתאושש ממנה. ככל הנראה גם השנה טאמפה ביי תראה את הפלייאוף מהבית.